פודוויק

בתקופה שבין המלחמות ישבה הקהילה היהודית ביאבלונקה. השתייכו אליה גם תושבי שתי הליפניצות, שתי הזוברז׳יצות, פודוויק, פייקלניק, אורבקה וחיז׳נה. התפילות נערכו מדי שבוע בבתים פרטיים, ובחגים הגדולים התכנסו יהודי פודוויק בביתו של לאופולד איינהורן.

בפודוויק סחר לאופולד איינהורן בבקר, מוריץ רנדל וא׳ שנצר מכרו מרכולת מגוונת, והרמינה שטיגליץ ניהלה מסבאה. הקהילה היהודית של אורבה העילית חדלה להתקיים ב־6 ביוני 1942.

ב־2019 כרתה מועצת יאבלונקה את העצים וסימנה את שטח בית העלמין, שהיה מכוסה כולו בצמחייה. מבין היישובים הקטנים שבהם פועלת הקרן, זהו בית העלמין הראשון שבו שרדו מצבות רבות כל כך.

ב־2024 שופצה הגדר, הותקן שער חדש שעשה קשישטוף טורבוניה וטופחה הצמחייה. נחשפו כמה מצבות שנפלו והן הוצבו מחדש על בסיסיהן המקוריים, במקומות שבהם לא היה ספק באותנטיות שלהן. שאר השברים שוקמו בידי אדוארד הלוך והוצבו בלפידריום.

ב־2025 הוקמה על הרצפה ששרדה של בית הטהרה לשעבר אנדרטה שעשו מריאן לקסן ומשפחתו, ושביל אבן מוביל אליה. היא מציינת את שמות הקורבנות, גילם ומקומות מגוריהם האחרונים.

תלמידי בית הספר המקומי סייעו בניקיון בית העלמין, ובמהלך הפרויקט נערכו סדנאות ומפגשים על תולדות יהודי אורבה. הפרויקט התאפשר בזכות תמיכתה של קרן לדור ודור.

בטקס השתתפו חברי פרלמנט מהאזור ומשלחות של מועצות יאבלונקה וליפניצה וייֶלקה, הכוללות יחד 14 כפרים באורבה. ראשי הכפרים הביאו אבני זיכרון מכפריהם והניחו אותן ליד האנדרטה. תלמידי שני בתי ספר בפודוויק הכינו אבנים ועליהן שמות 154 הקורבנות והניחו אותן במהלך קריאת השמות המשותפת.

את תפילת אל מלא רחמים אמר תומאש גרבנר מהקהילה היהודית בקרקוב, ואת תרגומה קראה אנה בז׳יסקה מפורום הדיאלוג. בתפילה השתתפו גם הכומר זביגנייב פידלוס, כומר הקהילה בפודוויק, והכומר הירונים ורובלבסקי, מזכיר הוועדה לדיאלוג עם היהדות של ועידת הבישופים בפולין.

לוצינה בורצ׳וך הציגה את תולדות יהודי אורבה, וההיסטוריון והגנאלוג אדריאן יארוש סיפר על עברו של בית העלמין. בטלפון מתל אביב הצטרף אייל בלוך, צאצא של יהודי אורבה, ובירך את הנוכחים בסלובקית. טקסי הזיכרון ייערכו מדי שנה סמוך ל־6 ביוני.